ב-18 בינואר 1945, צעד דוד "דוגו" לייטנר בן ה-14 בצעדת המוות הקפואה מאושוויץ. הוא היה מותש ורעב, אך מה שהחזיק אותו בחיים היה חלום ילדות על "בילקלעך" - לחמניות עגולות וזהובות שאמו סיפרה לו שגדלות על העצים בארץ ישראל. דוגו שרד את התופת, וכשעלה לישראל והגיע לשוק מחנה יהודה, הוא נתקל בכדורי הפלאפל. הריח והצורה הזכירו לו את הלחמניות מהחלום, והוא החליט לטעום את המאכל החדש. הביס הזה היה רגע של ניצחון מוחלט: ההבנה שהוא חי, חופשי, ובעיקר – לא רעב יותר. מאז, דוגו נדר נדר פרטי: בכל שנה, בתאריך שבו יצא לצעדת המוות, הוא יאכל שתי מנות פלאפל. עבורו זו הייתה "הנקמה בנאצים" – ההוכחה הניצחת שעם ישראל חי ומשגשג בארצו. בשנים האחרונות, המנהג האישי הפך ל"מבצע דוגו" – יוזמה חינוכית שסוחפת את המדינה. למרות שדוגו נפטר בשיבה טובה בקיץ האחרון, המורשת שלו ממשיכה בעוצמה רבה עוד יותר. בכל שנה ב-18 בינואר, המונים בארץ ובעולם יוצאים לאכול מנת פלאפל לזכרו ולעילוי נשמתו. אנחנו לא רק זוכרים את הכאב והקור של השואה, אלא חוגגים את כוח הרצון והבחירה בחיים. הפלאפל הפך מסתם אוכל רחוב לסמל של תקומה, אופטימיות וניצחון הרוח היהודית על החושך. אז צאו לאכול מנה, תחייכו ותזכרו את דוגו: הניצחון הכי גדול הוא היכולת לחיות ולשמוח.

ב-18 בינואר 1945, צעד דוד "דוגו" לייטנר בן ה-14 בצעדת המוות הקפואה מאושוויץ. הוא היה מותש ורעב, אך מה שהחזיק אותו בחיים היה חלום ילדות על "בילקלעך" - לחמניות עגולות וזהובות שאמו סיפרה לו שגדלות על העצים בארץ ישראל. דוגו שרד את התופת, וכשעלה לישראל והגיע לשוק מחנה יהודה, הוא נתקל בכדורי הפלאפל. הריח והצורה הזכירו לו את הלחמניות מהחלום, והוא החליט לטעום את המאכל החדש. הביס הזה היה רגע של ניצחון מוחלט: ההבנה שהוא חי, חופשי, ובעיקר – לא רעב יותר. מאז, דוגו נדר נדר פרטי: בכל שנה, בתאריך שבו יצא לצעדת המוות, הוא יאכל שתי מנות פלאפל. עבורו זו הייתה "הנקמה בנאצים" – ההוכחה הניצחת שעם ישראל חי ומשגשג בארצו. בשנים האחרונות, המנהג האישי הפך ל"מבצע דוגו" – יוזמה חינוכית שסוחפת את המדינה. למרות שדוגו נפטר בשיבה טובה בקיץ האחרון, המורשת שלו ממשיכה בעוצמה רבה עוד יותר. בכל שנה ב-18 בינואר, המונים בארץ ובעולם יוצאים לאכול מנת פלאפל לזכרו ולעילוי נשמתו. אנחנו לא רק זוכרים את הכאב והקור של השואה, אלא חוגגים את כוח הרצון והבחירה בחיים. הפלאפל הפך מסתם אוכל רחוב לסמל של תקומה, אופטימיות וניצחון הרוח היהודית על החושך. אז צאו לאכול מנה, תחייכו ותזכרו את דוגו: הניצחון הכי גדול הוא היכולת לחיות ולשמוח.