אני שמח לאמר שחודש פברואר הוא חודש היסטורי לעולם המוזיקה. קיבלנו פרוייקטים שישלטו בBillaboard top 100 וחלקם בהחלט ישארו שם למעלה לזמן מה, קיבלנו פרסי גראמי(שנויים במחלוקת, יש לציין), קיבלנו סופרבול והופעה מרהיבה אך סתמית של באד באני, קיבלנו הרבה. הרבה מאוד.

קודם כל, צריך לדבר על ג'יי קול, שלא רק שהטעה אותנו והודיע לאחרונה שלמרות שבעיקרון סיים את הסאגה של האלבומים שלו שסיפרה את סיפור חייו, ימשיך להוציא מוזיקה חדשה, הוציא את האלבום האחרון בסאגה, "The fall off", שהתברר כעל זמני. האלבום מלא בשירים עמוקים, קליטים, איכותיים, והכל הופק על ידי\בהשתתפותו של Cole. ג'רמיין הוא אחד הראפרים הטובים בשנות האלפיים ויש שיאמרו בכל הזמנים, עם אלבומים כמו 2014 forest hill drive ו-for your eyez only, להיטים כמו middle child, 95 south, love yourz ו-no role modelz. קול עושה מה שלא הרבה עושים, כשהוא שומר על פלואו זורם, מדבר על נושאים קשים כמו אבהות, אהבת נעורים ופשע, מפיק לעצמו כל ביט וביט, וזה מורגש, שהשירים שלו איכותיים ואמוציונלים. קול הוא אחד מהאמנים שאני אישית הכי מעריך כי הוא ואחרים שאני מעריץ(סטיבי וונדר, אנדרסון פאאק, ג'ון קולטריין, פרנק סינטרה, מקקוי טיינר, פושה טי וכו), אוהבים את מה שהם עושים, וזה כל כך מורגש.

נעבר לאלבום לא פחות מרגש, Ca$ino של בייבי קים. אלבום חזק, נוסטלגי, שנותן את אותה אווירה מלאת אדרנלין שקיבלנו בMelodic Blue. מהאלבומים שצריך לשמוע בפול ווליום עם אוזניות גדולות. האלבום כולל את הalbum track(שיר עם שם זהה לאלבום), שהיה היסטרי, קולאב עם קנדריק, שקצת איכזב אבל עדיין היה מעולה, ועוד כמה שירים טובים, שישארו בפלייליסט להרבה זמן.

קיבלנו גם אלבום חדש של ברנז פאיאז, שהיה טוב. לא מדהים, אבל טוב. ב27 לחודש נקבל אלבומים מגורילז וברונו מארס, ובמרץ נקבל אלבום של ווסטסייד גאן, ואולי אלבום מדרייק.

נעבור לגראמי. כואב לי לאמר את זה, אבל הגיע לבאד באני לזכות. האלבום היה טוב ומהפכני. הודעות נעצה בפרטי. GNX קיבל הרבה יותר מידי קרדיט והערכה, עם 8 פרסי גראמי(שיא היסטורי). פריצת השנה הלך לאוליביה דין, ולצערי לא לליאון תומאס(בושה), קיבלנו הופעות מלולה יאנג, ברונו מארס וג'סטין ביבר הערום. טקס מאכזב אבל לא ממש גרוע.

ונעבור לשערורייה העיקרית : הסופרבול. לצערי לא נתייחס לספורט, אבל ההופעה של באד באני קיבלה אפילו יותר מקום בתקשורת. התפאורה הייתה פסיכית ומלאת Easter eggs, קיבלנו הופעות אורח קטנות של פדרו פסקל, אנה דה ארמס ועוד כוכבים לטיניים, שיחים אנושיים, ובאד באני אחד. אין לו את הקול הכי יפה, בלשון המעטה, אבל הוא פרפורמר טוב, שיודע מה הוא עושה. אבל הדבר העיקרי שקיבלנו-היה הפרופגנדה. ההופעה הרגישה כמו סטירה אחת גדולה לטראמפ, עם עמודי חשמל מתפוצצים(רפרנס להשבתת החשמל בוונצואלה(נראה לי)), קיבלנו חתונה לטינית, קיבלנו מצעד של מדינות אמריקה, ומסר מאוד שמאלני, יש לציין-כולנו בני אדם. וקיבלנו גם את הדובדבן שבקצפת-טוויט של טראמפ שמגנה את המופע בצורה הכי טובה ומוקצנת שיש(""absolutely terrible, one of the worst, EVER"), טראמפ קלאסי.

אז לסיכום : קיבלנו חודש היסטורי-שנוי במחלוקת, איכותי, ועל זמני.

אני שמח לאמר שחודש פברואר הוא חודש היסטורי לעולם המוזיקה. קיבלנו פרוייקטים שישלטו בBillaboard top 100 וחלקם בהחלט ישארו שם למעלה לזמן מה, קיבלנו פרסי גראמי(שנויים במחלוקת, יש לציין), קיבלנו סופרבול והופעה מרהיבה אך סתמית של באד באני, קיבלנו הרבה. הרבה מאוד.

קודם כל, צריך לדבר על ג'יי קול, שלא רק שהטעה אותנו והודיע לאחרונה שלמרות שבעיקרון סיים את הסאגה של האלבומים שלו שסיפרה את סיפור חייו, ימשיך להוציא מוזיקה חדשה, הוציא את האלבום האחרון בסאגה, "The fall off", שהתברר כעל זמני. האלבום מלא בשירים עמוקים, קליטים, איכותיים, והכל הופק על ידי\בהשתתפותו של Cole. ג'רמיין הוא אחד הראפרים הטובים בשנות האלפיים ויש שיאמרו בכל הזמנים, עם אלבומים כמו 2014 forest hill drive ו-for your eyez only, להיטים כמו middle child, 95 south, love yourz ו-no role modelz. קול עושה מה שלא הרבה עושים, כשהוא שומר על פלואו זורם, מדבר על נושאים קשים כמו אבהות, אהבת נעורים ופשע, מפיק לעצמו כל ביט וביט, וזה מורגש, שהשירים שלו איכותיים ואמוציונלים. קול הוא אחד מהאמנים שאני אישית הכי מעריך כי הוא ואחרים שאני מעריץ(סטיבי וונדר, אנדרסון פאאק, ג'ון קולטריין, פרנק סינטרה, מקקוי טיינר, פושה טי וכו), אוהבים את מה שהם עושים, וזה כל כך מורגש.

נעבר לאלבום לא פחות מרגש, Ca$ino של בייבי קים. אלבום חזק, נוסטלגי, שנותן את אותה אווירה מלאת אדרנלין שקיבלנו בMelodic Blue. מהאלבומים שצריך לשמוע בפול ווליום עם אוזניות גדולות. האלבום כולל את הalbum track(שיר עם שם זהה לאלבום), שהיה היסטרי, קולאב עם קנדריק, שקצת איכזב אבל עדיין היה מעולה, ועוד כמה שירים טובים, שישארו בפלייליסט להרבה זמן.

קיבלנו גם אלבום חדש של ברנז פאיאז, שהיה טוב. לא מדהים, אבל טוב. ב27 לחודש נקבל אלבומים מגורילז וברונו מארס, ובמרץ נקבל אלבום של ווסטסייד גאן, ואולי אלבום מדרייק.

נעבור לגראמי. כואב לי לאמר את זה, אבל הגיע לבאד באני לזכות. האלבום היה טוב ומהפכני. הודעות נעצה בפרטי. GNX קיבל הרבה יותר מידי קרדיט והערכה, עם 8 פרסי גראמי(שיא היסטורי). פריצת השנה הלך לאוליביה דין, ולצערי לא לליאון תומאס(בושה), קיבלנו הופעות מלולה יאנג, ברונו מארס וג'סטין ביבר הערום. טקס מאכזב אבל לא ממש גרוע.

ונעבור לשערורייה העיקרית : הסופרבול. לצערי לא נתייחס לספורט, אבל ההופעה של באד באני קיבלה אפילו יותר מקום בתקשורת. התפאורה הייתה פסיכית ומלאת Easter eggs, קיבלנו הופעות אורח קטנות של פדרו פסקל, אנה דה ארמס ועוד כוכבים לטיניים, שיחים אנושיים, ובאד באני אחד. אין לו את הקול הכי יפה, בלשון המעטה, אבל הוא פרפורמר טוב, שיודע מה הוא עושה. אבל הדבר העיקרי שקיבלנו-היה הפרופגנדה. ההופעה הרגישה כמו סטירה אחת גדולה לטראמפ, עם עמודי חשמל מתפוצצים(רפרנס להשבתת החשמל בוונצואלה(נראה לי)), קיבלנו חתונה לטינית, קיבלנו מצעד של מדינות אמריקה, ומסר מאוד שמאלני, יש לציין-כולנו בני אדם. וקיבלנו גם את הדובדבן שבקצפת-טוויט של טראמפ שמגנה את המופע בצורה הכי טובה ומוקצנת שיש(""absolutely terrible, one of the worst, EVER"), טראמפ קלאסי.

אז לסיכום : קיבלנו חודש היסטורי-שנוי במחלוקת, איכותי, ועל זמני.