עולם הקולנוע מציג לנו פעם אחר פעם סיפורים אמוציונליים, קשים, מצחיקים, שחלקם אפילו מתפרסים על עולמות ויקומים(star wars, intersteller...), וחלקם אפילו משפיעים עלינו כבני אדם, וזוכים לשנות את ההסתכלות שלנו על הקולנוע ולפעמים על העולם והמציאות. במקרה שלי, ישנם כמה סרטים שהשפיעו עלי נורא, ביניהם intersteller, apocalypse now, mad max-fury road ו-good will hunting, שגרם לי ליבב כמו ילדה עם קוקיות. ויש סרטים ודמויות שזוכות להשפיע על השחקנים שלהם. זה נקרא "משחק מתודי".

משחק מתודי היא שיטה המדגישה שימוש ברגשות אישיים, זיכרונות וניסיון החיים של השחקן כדי להזדהות עמוקות עם הדמות, וליצור הופעה ריאליסטית ומציאותית על הבמה או במסך. זה יכול לבוא בהרבה צורות. קחו את הדוגמה המודרנית הכי מפורסמת : כריסטיאן בייל, שהתאים את הגוף שלו ליותר מ6 תפקידים שונים. בסדרת סרטי "האביר האפל"(באטמן), הוא העלה 30 קילוגרמים של מסת שריר כדי להיראות כמו ברוס ווין, הוא העלה גם משהו כמו 15 קילוגרמים בשביל תפקיד הפריצה שלו כפטריק בייטמן בסרט "אמריקן פסיכו"(ממש מומלץ), הוא הוריד משהו כמו 25 קילוגרמים בשביל התפקיד שלו בסרט "הלוחם"("the fighter"), והעלה משהו כמו 55 קילוגרמים של שומן ופחמימות בשביל תפקידו בסרט "אקסודוס : אלים ומלכים".

ישנן עוד דוגמאות מעולות לשחקנים מתודיים גדולים ומוערכים, כמו רוברט דה נירו("נהג מונית", "השור הזועם", "הסנדק"), שהעלה 30 קילוגרמים של מסת שריר בשביל תפקידו כמתאגרף בסרט המדהים "השור הזועם", של מרטין סקורסזה האגדי, ועבד כנהג מונית למשך תקופת זמן לא קצרה בשביל תפקידו הבלתי נשכח בסרט "נהג מונית", שגם בויים על ידי מרטין סקורסזה המעולה. עוד דוגמה טובה לשחקן מתודי היא מרלון ברנדו, מחלוצי המשחק המתודי. ברנדו, אחד השחקנים הידועים והמוערכים בקולנוע של שנות ה70-80, ששיחק תפקידים בלתי נשכחים כמו ויטו קורלאונה בסרט "הסנדק", וגנרל קורץ בסרט "אפוקליפסה עכשיו"(הסרט האהוב עליי). הוא היה ידוע באילתור על הסט, כאשר הוא התעלם בפעמים רבות מהתסריט ונתן תגובה משלו בסצנות כלשהו, הקפדה על שפת גוף שמשקפת את הדמות לפי החזון של הבמאי, ועוד הרגלים שנויים-במחלוקת.

ישנן גם דוגמאות באנימציה, כמו ג'סטין רויילנד, שדיבב את ריק ומורטי לשש עונות, עד שהואשם על ידי אישתו בהתעללות מנטלית ופיזית במשפחה. ישנם תיעודים של רויילנד שותה שוטים של וודקה וקוניאק באולפן ההקלטה, כמה דקות לפני שהתחיל להקליט את ריק, כדי להישמע(ובמקרה הזה, להיות)כמה שיותר שיכור, אקסצנטרי ו-"הפוך".

אז לסיכום, יש שחקנים שלוקחים תפקידים, חשובים וגדולים יותר או פחות, קצת או הרבה יותר ברצינות. לפעמים כדי לבנות מוניטין בתעשייה, ולפעמים כדי להעביר הופעה יותר משכנעת ואנושית.

עולם הקולנוע מציג לנו פעם אחר פעם סיפורים אמוציונליים, קשים, מצחיקים, שחלקם אפילו מתפרסים על עולמות ויקומים(star wars, intersteller...), וחלקם אפילו משפיעים עלינו כבני אדם, וזוכים לשנות את ההסתכלות שלנו על הקולנוע ולפעמים על העולם והמציאות. במקרה שלי, ישנם כמה סרטים שהשפיעו עלי נורא, ביניהם intersteller, apocalypse now, mad max-fury road ו-good will hunting, שגרם לי ליבב כמו ילדה עם קוקיות. ויש סרטים ודמויות שזוכות להשפיע על השחקנים שלהם. זה נקרא "משחק מתודי".

משחק מתודי היא שיטה המדגישה שימוש ברגשות אישיים, זיכרונות וניסיון החיים של השחקן כדי להזדהות עמוקות עם הדמות, וליצור הופעה ריאליסטית ומציאותית על הבמה או במסך. זה יכול לבוא בהרבה צורות. קחו את הדוגמה המודרנית הכי מפורסמת : כריסטיאן בייל, שהתאים את הגוף שלו ליותר מ6 תפקידים שונים. בסדרת סרטי "האביר האפל"(באטמן), הוא העלה 30 קילוגרמים של מסת שריר כדי להיראות כמו ברוס ווין, הוא העלה גם משהו כמו 15 קילוגרמים בשביל תפקיד הפריצה שלו כפטריק בייטמן בסרט "אמריקן פסיכו"(ממש מומלץ), הוא הוריד משהו כמו 25 קילוגרמים בשביל התפקיד שלו בסרט "הלוחם"("the fighter"), והעלה משהו כמו 55 קילוגרמים של שומן ופחמימות בשביל תפקידו בסרט "אקסודוס : אלים ומלכים".

ישנן עוד דוגמאות מעולות לשחקנים מתודיים גדולים ומוערכים, כמו רוברט דה נירו("נהג מונית", "השור הזועם", "הסנדק"), שהעלה 30 קילוגרמים של מסת שריר בשביל תפקידו כמתאגרף בסרט המדהים "השור הזועם", של מרטין סקורסזה האגדי, ועבד כנהג מונית למשך תקופת זמן לא קצרה בשביל תפקידו הבלתי נשכח בסרט "נהג מונית", שגם בויים על ידי מרטין סקורסזה המעולה. עוד דוגמה טובה לשחקן מתודי היא מרלון ברנדו, מחלוצי המשחק המתודי. ברנדו, אחד השחקנים הידועים והמוערכים בקולנוע של שנות ה70-80, ששיחק תפקידים בלתי נשכחים כמו ויטו קורלאונה בסרט "הסנדק", וגנרל קורץ בסרט "אפוקליפסה עכשיו"(הסרט האהוב עליי). הוא היה ידוע באילתור על הסט, כאשר הוא התעלם בפעמים רבות מהתסריט ונתן תגובה משלו בסצנות כלשהו, הקפדה על שפת גוף שמשקפת את הדמות לפי החזון של הבמאי, ועוד הרגלים שנויים-במחלוקת.

ישנן גם דוגמאות באנימציה, כמו ג'סטין רויילנד, שדיבב את ריק ומורטי לשש עונות, עד שהואשם על ידי אישתו בהתעללות מנטלית ופיזית במשפחה. ישנם תיעודים של רויילנד שותה שוטים של וודקה וקוניאק באולפן ההקלטה, כמה דקות לפני שהתחיל להקליט את ריק, כדי להישמע(ובמקרה הזה, להיות)כמה שיותר שיכור, אקסצנטרי ו-"הפוך".

אז לסיכום, יש שחקנים שלוקחים תפקידים, חשובים וגדולים יותר או פחות, קצת או הרבה יותר ברצינות. לפעמים כדי לבנות מוניטין בתעשייה, ולפעמים כדי להעביר הופעה יותר משכנעת ואנושית.