חטיבון
נבנה על ידי רני מלאך
חטיבון
נבנה על ידי רני מלאך
חזרה לגיליון
לזכור ולא לשכוח: יום השואה
30 באפריל 2026מאת אורייאן אלחייאני (כיתה ט2)3 דק׳ קריאה269 מילים

לזכור ולא לשכוח: יום השואה

זה יום שמרגיש קצת אחרת בלוח השנה. יום שבו הטלוויזיה עוברת לשחור-לבן, השירים ברדיו הופכים שקטים, ובבית הספר אנחנו נפגשים לטקס שבו המילה "זיכרון" מקבלת משמעות עמו...

זה יום שמרגיש קצת אחרת בלוח השנה. יום שבו הטלוויזיה עוברת לשחור-לבן, השירים ברדיו הופכים שקטים, ובבית הספר אנחנו נפגשים לטקס שבו המילה "זיכרון" מקבלת משמעות עמוקה במיוחד.

לפעמים קשה לנו, כבני נוער שחיים ב-2026 עם סמארטפונים וחיים חופשיים, לדמיין את מה שקרה שם, "בפלנטה האחרת". אבל יום השואה הוא הרגע שבו אנחנו מבטיחים שהסיפורים האלו לא ייעלמו לעולם.

לא רק מספרים, אלא אנשים

כשמדברים על שישה מיליון, קל ללכת לאיבוד בתוך המספר העצום הזה. לכן, יום השואה הוא הזדמנות להסתכל על האנשים שמאחורי המספרים:

  • הילד שאהב לשחק כדורגל והיה צריך להתחבא.

  • הנערה שכתבה יומן כי היא רצתה שמישהו בעתיד ידע שהיא הייתה קיימת.

  • הסבים והסבתות שהצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים ובנו פה חיים חדשים.

הגיבורים שבינינו

השנה, יותר מתמיד, אנחנו מבינים שהזמן עובר. פחות ופחות שורדי שואה חיים בינינו כדי לספר את הסיפור שלהם ממקור ראשון. זה הופך אותנו, הדור הצעיר, ל"שגרירים" שלהם.

בכל פעם שאנחנו מקשיבים לעדות, צופים בסרט או משתתפים בפרויקט כמו "זיכרון בסלון", אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות להמשיך ולהעביר את הלפיד הלאה.

מה זה אומר עבורנו היום?

יום השואה הוא לא רק על העבר, הוא גם על ההווה שלנו. הוא מזכיר לנו:

  1. להיות בני אדם: לא לעמוד מנגד כשרואים עוול או הצקות.

  2. גאווה ישראלית: להעריך את זה שיש לנו מדינה משלנו, מקום שבו אף אחד לא ירדוף אותנו בגלל מי שאנחנו.

  3. כוח הרצון: לראות איך אנשים מצאו תקווה גם במקומות הכי אפלים בעולם.

מילה לסיום

השנה בטקס, כשתראו את נרות הנשמה דולקים, נסו לחשוב על ילד או נער בגילכם שחי אז. הזיכרון שלנו הוא הניצחון הכי גדול על מי שניסה למחוק אותנו.

לזכור, להזכיר, ולא לשכוח לעולם.

חזרה לגיליון
לזכור ולא לשכוח: יום השואה
30 באפריל 2026מאת אורייאן אלחייאני (כיתה ט2)3 דק׳ קריאה269 מילים

לזכור ולא לשכוח: יום השואה

זה יום שמרגיש קצת אחרת בלוח השנה. יום שבו הטלוויזיה עוברת לשחור-לבן, השירים ברדיו הופכים שקטים, ובבית הספר אנחנו נפגשים לטקס שבו המילה "זיכרון" מקבלת משמעות עמו...

זה יום שמרגיש קצת אחרת בלוח השנה. יום שבו הטלוויזיה עוברת לשחור-לבן, השירים ברדיו הופכים שקטים, ובבית הספר אנחנו נפגשים לטקס שבו המילה "זיכרון" מקבלת משמעות עמוקה במיוחד.

לפעמים קשה לנו, כבני נוער שחיים ב-2026 עם סמארטפונים וחיים חופשיים, לדמיין את מה שקרה שם, "בפלנטה האחרת". אבל יום השואה הוא הרגע שבו אנחנו מבטיחים שהסיפורים האלו לא ייעלמו לעולם.

לא רק מספרים, אלא אנשים

כשמדברים על שישה מיליון, קל ללכת לאיבוד בתוך המספר העצום הזה. לכן, יום השואה הוא הזדמנות להסתכל על האנשים שמאחורי המספרים:

  • הילד שאהב לשחק כדורגל והיה צריך להתחבא.

  • הנערה שכתבה יומן כי היא רצתה שמישהו בעתיד ידע שהיא הייתה קיימת.

  • הסבים והסבתות שהצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים ובנו פה חיים חדשים.

הגיבורים שבינינו

השנה, יותר מתמיד, אנחנו מבינים שהזמן עובר. פחות ופחות שורדי שואה חיים בינינו כדי לספר את הסיפור שלהם ממקור ראשון. זה הופך אותנו, הדור הצעיר, ל"שגרירים" שלהם.

בכל פעם שאנחנו מקשיבים לעדות, צופים בסרט או משתתפים בפרויקט כמו "זיכרון בסלון", אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות להמשיך ולהעביר את הלפיד הלאה.

מה זה אומר עבורנו היום?

יום השואה הוא לא רק על העבר, הוא גם על ההווה שלנו. הוא מזכיר לנו:

  1. להיות בני אדם: לא לעמוד מנגד כשרואים עוול או הצקות.

  2. גאווה ישראלית: להעריך את זה שיש לנו מדינה משלנו, מקום שבו אף אחד לא ירדוף אותנו בגלל מי שאנחנו.

  3. כוח הרצון: לראות איך אנשים מצאו תקווה גם במקומות הכי אפלים בעולם.

מילה לסיום

השנה בטקס, כשתראו את נרות הנשמה דולקים, נסו לחשוב על ילד או נער בגילכם שחי אז. הזיכרון שלנו הוא הניצחון הכי גדול על מי שניסה למחוק אותנו.

לזכור, להזכיר, ולא לשכוח לעולם.