ב־30 בנובמבר 2025 הגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו בקשה רשמית לנשיא המדינה יצחק הרצוג לקבלת חנינה. הבקשה הוגשה בעוד נתניהו עומד לדין בגין שלוש הפרשות 1000, 2000 ו־4000, טרם הרשעה ובלא הודאה באשמה. מדובר במהלך חריג ונדיר מאוד, והמסמך בהיקף של 111 עמודים הועבר לבחינת מחלקת החנינות במשרד המשפטים. הבקשה עוררה סערה ציבורית ומשפטית חסרת תקדים בישראל.

בקשת החנינה מעוררת שאלות כבדות בעיקר בשל הנסיבות. ראש הממשלה לא הודה באשמה, לא הביע חרטה ולא הצהיר על פרישה מהחיים הפוליטיים. לטענתו, חנינה תוכל לקדם אחדות ופיוס בחברה הישראלית נוכח המשפט המתמשך. בכירים משפטיים מציינים כי חנינה טרום הרשעה היא תקדים נדיר מאוד וכי סיכויי קבלתה נמוכים. המהלך מעורר שאלות משפטיות וציבוריות מורכבות באשר לעצם השימוש בסמכות החנינה.

דעת הקהל: שוויון מול יציבות

התגובות הציבוריות והפוליטיות לבקשה חלוקות בצורה חריפה. המתנגדים טוענים כי מתן חנינה בתנאים אלה מהווה פגיעה חמורה בעיקרון השוויון בפני החוק ועלול לערער את אמון הציבור. חנינה לפני הרשעה וללא נטילת אחריות יוצרת תחושה שמנהיגים עומדים מעל החוק ועלולה לפגוע ביציבות המשטרית. מנגד, התומכים מציגים גישה פרגמטית וטוענים כי ההליך הפלילי הממושך הפך למשבר לאומי ומפלג. לטענתם, יש להעדיף שיקול ממלכתי של יציבות ואחדות, וחנינה עשויה לסיים את ההליך ולאפשר לחברה להתמקד מחדש בנושאים דחופים יותר. לפי גישה זו, גם חנינה ללא הודאה עשויה להיחשב מעשה ממלכתי.

השוואה לפרשת קו 300

בקשת החנינה של נתניהו נקשרת שוב ושוב לפרשת קו 300 משנת 1984, כמעט המקרה היחיד בישראל שבו הוענקה חנינה לפני משפט. בפרשה זו העניק הנשיא חיים הרצוג חנינה לראשי השב״כ עוד לפני הגשת כתבי אישום, במטרה למנוע חשיפת סודות ביטחוניים ולשמור על יציבות מערכת הביטחון מתוך אינטרס לאומי עליון. עם זאת, קיימים הבדלים מהותיים בין המקרים. בקשת נתניהו נוגעת לשחיתות אישית וללא נסיבות ביטחוניות או ממלכתיות מיוחדות. בנוסף, נתניהו אינו מודה באשמה ואינו מתכוון לפרוש מהחיים הפוליטיים. בשל כך טוענים רבים כי פרשת קו 300 אינה מהווה תקדים ישים לבקשתו של נתניהו.

סיכום

בקשת החנינה של נתניהו איננה רק סוגיה משפטית, אלא מציבה את המערכת הדמוקרטית בישראל בפני אתגר חסר תקדים. היא מחייבת הכרעה מורכבת בין עקרונות שלטון החוק והשוויון בפניו לבין שיקולים ממלכתיים של יציבות ואחדות לאומית.

ב־30 בנובמבר 2025 הגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו בקשה רשמית לנשיא המדינה יצחק הרצוג לקבלת חנינה. הבקשה הוגשה בעוד נתניהו עומד לדין בגין שלוש הפרשות 1000, 2000 ו־4000, טרם הרשעה ובלא הודאה באשמה. מדובר במהלך חריג ונדיר מאוד, והמסמך בהיקף של 111 עמודים הועבר לבחינת מחלקת החנינות במשרד המשפטים. הבקשה עוררה סערה ציבורית ומשפטית חסרת תקדים בישראל.

בקשת החנינה מעוררת שאלות כבדות בעיקר בשל הנסיבות. ראש הממשלה לא הודה באשמה, לא הביע חרטה ולא הצהיר על פרישה מהחיים הפוליטיים. לטענתו, חנינה תוכל לקדם אחדות ופיוס בחברה הישראלית נוכח המשפט המתמשך. בכירים משפטיים מציינים כי חנינה טרום הרשעה היא תקדים נדיר מאוד וכי סיכויי קבלתה נמוכים. המהלך מעורר שאלות משפטיות וציבוריות מורכבות באשר לעצם השימוש בסמכות החנינה.

דעת הקהל: שוויון מול יציבות

התגובות הציבוריות והפוליטיות לבקשה חלוקות בצורה חריפה. המתנגדים טוענים כי מתן חנינה בתנאים אלה מהווה פגיעה חמורה בעיקרון השוויון בפני החוק ועלול לערער את אמון הציבור. חנינה לפני הרשעה וללא נטילת אחריות יוצרת תחושה שמנהיגים עומדים מעל החוק ועלולה לפגוע ביציבות המשטרית. מנגד, התומכים מציגים גישה פרגמטית וטוענים כי ההליך הפלילי הממושך הפך למשבר לאומי ומפלג. לטענתם, יש להעדיף שיקול ממלכתי של יציבות ואחדות, וחנינה עשויה לסיים את ההליך ולאפשר לחברה להתמקד מחדש בנושאים דחופים יותר. לפי גישה זו, גם חנינה ללא הודאה עשויה להיחשב מעשה ממלכתי.

השוואה לפרשת קו 300

בקשת החנינה של נתניהו נקשרת שוב ושוב לפרשת קו 300 משנת 1984, כמעט המקרה היחיד בישראל שבו הוענקה חנינה לפני משפט. בפרשה זו העניק הנשיא חיים הרצוג חנינה לראשי השב״כ עוד לפני הגשת כתבי אישום, במטרה למנוע חשיפת סודות ביטחוניים ולשמור על יציבות מערכת הביטחון מתוך אינטרס לאומי עליון. עם זאת, קיימים הבדלים מהותיים בין המקרים. בקשת נתניהו נוגעת לשחיתות אישית וללא נסיבות ביטחוניות או ממלכתיות מיוחדות. בנוסף, נתניהו אינו מודה באשמה ואינו מתכוון לפרוש מהחיים הפוליטיים. בשל כך טוענים רבים כי פרשת קו 300 אינה מהווה תקדים ישים לבקשתו של נתניהו.

סיכום

בקשת החנינה של נתניהו איננה רק סוגיה משפטית, אלא מציבה את המערכת הדמוקרטית בישראל בפני אתגר חסר תקדים. היא מחייבת הכרעה מורכבת בין עקרונות שלטון החוק והשוויון בפניו לבין שיקולים ממלכתיים של יציבות ואחדות לאומית.