האור שבנו: איך פעולה קטנה יכולה לשנות חיים
כשחושבים על "אור", לא מתכוונים לזרקור ענק. לפעמים זה משהו עדין: חיוך, מבט, מילה שמישהו זוכר כל היום. אור הוא הרגע הזה שבו אתה מרגיש שרואים אותך, גם אם רק שנייה. ולא צריך חג בשביל להבין את זה.
חושך אצל בני נוער לא נראה כמו בסרטים. הוא יכול להיות רגע אחד במסדרון שבו אתה מרגיש שקוף, או הודעה אחת שמוחקת לך את הביטחון, או דממה בקבוצת הוואטסאפ כשאתה כותב ואף אחד לא מגיב. ולפעמים מספיק דבר קטן כדי לשנות את זה.
חושך יכול להיות לידנו
לא כל מי שקשה לו - מספר. יש תלמידים שמחייכים מול כולם אבל בפנים מרגישים אחרת לגמרי.
יש תלמידים שסיפרו שנעלו אותם בשירותים, דחפו אותם, שפכו עליהם שמן וזרקו להם את הדברים ככה, באמצע יום רגיל. הם חזרו הביתה עם סימנים כחולים, אבל מי ראה את מה שהרגישו בפנים?
ויש גם מספר שקשה להאמין 949 ילדים ונערים בישראל ניסו להתאבד בשנה אחת. לפעמים בגלל חרם. לפעמים בגלל משפט אחד שנאמר בהפסקה ונשאר בלב הרבה אחרי שכולם שכחו. לפעמים החושך צועק אבל אף אחד לא שומע.
אז מה זה בעצם "אור" ?
"אור" יכול להיות הדבר הקטן שהופך את היום של מישהו:
● להזמין מישהו לשבת איתכם
● להגיד "אהבתי איך אמרת את זה בשיעור"
● לא להצטרף לצחוק על מישהו
● לכתוב הודעה טובה דווקא למי שלא מצפים
● להסתכל בעיניים של מי שנראה עצוב ולשאול "את/ה בסדר?"
העולם לפעמים מרגיש מלא חושך, אבל לפעמים מספיק אור אחד קטן כדי שמישהו ירגיש ששווה להמשיך עוד יום.
רגע אחד של אומץ יכול להתחיל שינוי
זה לא אומר להיות "המקובל של הכיתה". זה לא אומר להיות הכי חזק או הכי מצחיק. זה אומר לבחור לא לעמוד בצד.
משפט כמו: "בוא אלינו, יש מקום" יכול להיות עבור מישהו הרגע הכי חשוב בשבוע שלו. אדם אחד שמחליט שלא נותנים לחושך לנצח יכול לגרום לעוד אחד להצטרף אליו. וככה, בלי ששמים לב מתחיל אור.
למה חרם הוא כל כך מסוכן?
כי הוא לא נגמר בצחוק. הוא נכנס עמוק. הוא גורם למישהו לחשוב שאולי אין לו מקום בעולם.
יש נערים ונערות שהרגישו שהם לא שווים כלום, שחיפשו סימן אחד שמישהו חושב אחרת ולא מצאו. יש גם כאלה שלא קיבלו הזדמנות שנייה. ואולי היה לידם מישהו שיכל להיות האור הזה, אם רק היה יודע.
מה כן אפשר לעשות?
● להסתכל סביב - מי תמיד יושב לבד?
● לעצור ריכולים וצחוקים שפוגעים
● לזכור שתמיד יש עם מי לדבר - הורים, חבר, מחנך, יועצת
● להגיד מילה טובה גם בלי סיבה
● לחשוב רגע לפני שמקלידים משהו על מישהו
אף אחד לא מצפה ממך להציל את העולם. אבל לפעמים אתה מציל את היום של מישהו.
בית ספר יכול להיות מקום שמאיר
מקום שבו:
● שיימינג לא מעניין
● חרם לא שורד
● כולם מרגישים שיש להם מקום
● גם השקטים זוכים להקשבה
בית ספר הוא לא רק מבחנים וחומר למבחן. הוא מקום שבו החברים שלך בונים איתך חיים , לפעמים גם את האומץ.
גם האור הפנימי שלנו צריך תשומת לב
יש ימים שמרגישים אפורים יותר. יש רגעים של לחץ: ציונים, לייקים, כמה חברים יש…
השוואות בלתי נגמרות. אבל מי שאנחנו באמת ,לא נקבע לפי מספרים על מסך או במבחן. יש דברים גדולים שלא מקבלים עליהם ציון: טוב לב, יצירתיות, חוש הומור, התמדה . זה אור שאי אפשר למדוד.
גם צעד קטן קדימה זה ניצוץ. גם ניסיון נוסף אחרי נפילה זה אור. האור שלך לא צריך אישור של אף אחד. הוא קיים, צריך רק לשמור עליו.
אולי את/ה האור של מישהו
יכול להיות שמישהו לידך נראה "בסדר" אבל בפנים כל כך קשה לו. אתה לא יודע מה אנשים נושאים בלב. אולי חיוך קטן שלך מראה להם שהם לא לבד כאן. אולי מילה אחת שלך נותנת להם כוח ליום הבא.
האור שבנו משנה מציאות
אנחנו לא תמיד יודעים מה עובר על מי שיושב לידנו. אבל דבר אחד בטוח: כשאנחנו מדליקים אור
גם אחרים מתחילים לזהור. וככה נוצר מעגל של שינוי. זה לא חייב להתחיל בגדול: מספיק כיתה אחת. מספיק ילד אחד. מספיק רגע אחד של טוב. כי לפעמים, פעולה אחת קטנה מספיקה כדי להציל עולם שלם.